ב-SE מלמדים כי ניתן לחלק את המוח לשלושה חלקים כלליים:
- גזע המוח (כולל חוט השדרה) – "המוח הזוחלי" – Reptilian Brain.
- המוח הרגשי – הכולל איזורים כמו האמיגדלה וההיפוקמפוס.
- המוח הקוגניטיבי – האונה הקדמית – Pre-Frontal Cortex.
המוח הקוגניטיבי:
זהו המקום שבו אני כותבת ואת קוראת. שם קורית הלמידה, מוסקות מסקנות, שם נעשים החישובים, התכניות, ההערכות. הרשימות שאנחנו עורכות, ההסברים בכל נושא, הוראות תפעול. בניית חלליות, תכנון סעודה. אנחנו מתקשרות ברגע זה ממש דרך המוחות הקוגניטיביים של שתינו. המוח הקוגניטיבי מתקשר בשפות הדיבור, משתמש בלשון להגות מילים ויוצר משפטים, פסקאות וסיפורים.
המוח הרגשי:
זהו המקום שבו אנחנו אוצרים את זכרונותינו. שם טמונים הריחות מהעבר, שם עולים ומבוטאים רגשות של כעס, עצב, פחד, אהבה ושמחה. המוח הרגשי מתקשר בשפת גוף, בהבעות הפנים, במבע העיניים, בריחות, הורמונים ובמגע.
המוח הזוחלי:
פה נמצאים כל האינסטינקטים שלנו, התגובות האוטומטיות והתגובות האוטונומיות. זהו החלק הראשוני ביותר: הוא אחראי על הנשימה, דפיקות הלב. הוא אחראי על הרפלקסים שלנו – להרתע מאש, לעקם את האף נוכח ריע רע. הוא אחראי על התגובות שלנו למצבי דחק: לוחמה, בריחה, קיפאון (Fight, Flight, Freeze). המוח הזוחלי מתקשר בהורמונים ובמגע.
בקליניקה:
אנחנו יכולים לדבר – שיחת חולין, או שיחה על מה שקורה בחיים. אנחנו יכולים לשים לב לשפה של הגוף, להבעות. ואפשר לתת מקום ומרחב למגע – המהות של זן-שיאצו: לאפשר למוח הקוגניטיבי לנוח. המגע מאפשר מפגש עם מצבי תודעה אחרים. מאפשר שיח מרפא עם התגובות האוטומטיות שלנו, ומאפשר שחרור של אנרגיה שנתקעה בתוך התגובות למצבי דחק.