"מי שלא שותה ולא מעשן – מת בריא", אומר הפתגם הרוסי. אני אוהבת את הפתגם הזה, כי אני חושבת שלעיתים קרובות, כשאנחנו רוצים "לצאת מהמרוץ" ולחיות חיים בריאים יותר, אנחנו נכנסים למרוץ חדש, מן תחרותיות פנימית כלפי בריאות.
רחל טלשיר, עיתונאית ב"הארץ", קוראת לזה "בריאותנות", ויש לכך גם חסרונות.
מכירים את האנשים האלה, שמאז שהם נהיו טבעונים / בדיאטה / בכושר / הפסיקו לעשן / התחילו לעשות יוגה, זה הדבר היחיד שהם מדברים עליו? השינוי אליו הם צועדים הופך להיות אידיאל שמכסה על הכל, וחשוב מכל דבר אחר. הם מוחקים לגמרי את מה שהם היו קודם, לטובת "אני-חדש", שכשלעצמו עדיין בתהליך של התהוות. לעיתים הם גם הופכים להיות מיסיונרים מושבעים של דרכם החדשה, וכל השיחות איתם נעשות בצילה.
אני מאוד מעריכה אנשים שמחוללים שינויים בחייהם. אני יודעת עד כמה זה קשה, לנטוש הרגלים מוכרים ולרכוש חדשים, בריאים יותר. אני גם יודעת עד כמה מתגמלים יכולים להיות הרגלים בריאים פשוטים – כמו הליכה, אכילה מאוזנת, תוספת שעות שינה. אפשר להבין, ויותר מזה – להעריך מאוד! את העובדה, שאדם אשר חולל בהצלחה שינוי משמעותי בחייו רוצה לחלוק את האושר שלו ולסייע לאחרים להגיע לאותו המקום.
מתי הופכים הרגלים בריאים ל"בריאותנות"? זה קורה כאשר העיסוק הטבעי בתחום החדש הופך לסוג של אובססיה, והאדם מציב לעצמו סטנדרטים כל כך אינטנסיביים לניהול חיי היום יום שלו, עד שבמידה רבה הוא "שוכח לחיות". צריך לזכור, שההשקעה כדי שחיינו יהיו טובים יותר, היא כדי ש… חיינו יהיו טובים יותר. וחיים טובים מכילים בתוכם גם פנאי, גם נחת, גם ידידות, גם רביצה לשם רביצה, וגם הנאות קלות – ולא רק פרויקטים גרנדיוזיים של בריאות.
"מי שלא שותה ולא מעשן – מת בריא", אומר הפתגם הרוסי, והכוונה היא שגם מי שלא נהנה על "החטאים הקטנים" שלו, ימות בסופו של דבר – בין אם חולה ובין אם בריא. אמת, זה מהדהד מעט לפסוק "אכול ושתה כי מחר נמות", אבל אני קוראת בגרסה הרוסית קצת פחות הדוניזם. לא מדובר כאן בלחיות את הרגע כאילו אין מחר, בלי תכניות לעתיד. אלא להתייחס אל ההרגלים שלנו בסלחנות, ובאהבה, ולבחון בצורה אמיתית אם הם מרעים לנו או משרתים אותנו. ולזכור, שמשהו שמרע לנו ביד אחת, יכול לשרת אותנו ביד אחרת – ורק לנו הידיעה מי משתי הידיים חשובה לנו ברגע זה של חיינו, יותר.
רוצה לומר: גם כשאנו נוטלים על עצמינו את פרויקט חיינו הבא, להבריא את עצמינו ולשנות את דרכינו, כדאי לעשות את זה בתשומת לב, בצנעה, ובצעדים קטנים. רחל טלשיר כותבת: "כל ההתחלות קשות. גם זאת. לכן לא קורה כלום אם מדי פעם מזייפים קצת. לא נורא, לוקח זמן." חשוב שלא לוותר ללא הבחנה על כל מה שגורם לנו תענוג. לוודא שדרך החיים החדשה שאנו בוחרים לנו, גם היא גורמת לנו תענוג. צעדים קטנים מסייעים גם לבחון את טיבם של ההרגלים שיש לנו, וגם להתמיד בהרגלים החדשים שלנו.