בהשראת מטפלת השיאצו אפרת בנור מפרדס חנה, רציתי גם אני לארגן אוטובוס שיביא מטפלים מהצפון ומהמרכז אל הדרום. היעד שלי היה אזרחים דווקא, ובחרתי בעיר נתיבות בצורה מעט אקראית – מצאתי באינטרנט את מספר הטלפון הנייד של רכזת ההתנדבות בעיר, והיא שמחה מאוד על הרעיון והיוזמה.

פחות משבוע לאחר מכן, נסענו 37 מטפלים בשני מיניבוסים עמוסים בציוד (למה לא אוטובוס אחד, זה כבר לסיפור אחר…). המטפלים הגיעו ממגוון שיטות – BARS, פלדנקרייז, גרינברג, שיאצו, דיקור, טווינא, עיסוי, הואופונופונו, תקשור, יוגה, רפלקסולוגיה, יוגה-צחוק – ובטח עוד דברים ששכחתי (או שלא ידעתי).

בנתיבות התפזרנו בכמה מקומות: חמ"ל העירייה – שם עבדו (ועובדים) אנשי העירייה ימים כלילות לאורך מלחמת "צוק איתן" לסייע לחיילים ולתושבים. המטפלות התמקמו שם והצליחו לתת הפוגה קצרה ומגע תומך לאנשים שתמיד חושבים שאחרים צריכים את זה יותר מהם. קבוצה נוספת הייתה במרכז-יום לקשיש, וטיפלה שם בקשישים וגם בצוות. מטפלים המשיכו אל הסינמטק של נתיבות ועבדו גם עם מבקרים ממשרדי ממשלה שהגיעו לעיר באותו היום, וצוות נוסף היה במרכז הספורט מקומי וטיפל בקבוצת חיילים ששהתה שם תקופה – כולל סדנת יוגה צחוק שסיימה שם את היום.

קבוצה גדולה של מטפלים, ואני בקרבם, היינו בתחנת-רענון לחיילים שהוקמה בכניסה לנתיבות. את ציוד המטבח והשולחנות הרבים תרם בעל קייטרינג מקומי. מדשאה גדולה מכוסה צליות הפכה למסעדה מלווה במזנון ומוקפת תחנות של טוב – מספרה, אוהל מסאז', ציוד היגיינה וגם תחנה עם ספרי קודש להנחת תפילין. אני התרגשתי לראות שעל השולחנות הארוכים המכוסים מפות היו גם הרבה זרי פרחים. את כל הציוד במקום, האוכל הרב, החטיפים, המשקאות, הקרח (הנחוץ!), המאווררים – תרמו אנשי נתיבות לחיילים. צוות של נשים עמדו שם יום יום במשך חודש לבשל אוכל חם וטעים, וילדים ונוער תפעלו את כל המקום בזריזות ובאדיבות והציעו לנו כל עזרה שרק היינו צריכים.

גם אנחנו הצענו את מה שאנחנו יכולים לתת – התפרשנו במקום ופתחנו מיטות עיסוי, מזרונים, קופסאות של מחטי דיקור וזרעים ומעגלי כסאות. קיבלו טיפולים גם החיילים שהיו במקום וגם הנשים והגברים שהתנדבו בתחנת הרענון כל התקופה הזו. מפגש שריגש אותי במיוחד היה כאשר דפנה פרבר המדקרת הביאה למעגל הריפוי חייל מילואים שקיבל דיקור-אוזן שמאזן ומרגיע סטרס. אני נתתי לו טיפול שיאצו קצר בגב העליון ובכתפיים, ואז הוא סיפר שלמעשה נפצע מהדף של התפוצצות פצמ"ר; למרות שנפגעו לו חוליות והוא סבל כאבים, הוא חזר לפעילות המבצעית. זה היה הזמן לקרוא לעמיר שפר, מומחה לטיפול בפציעות אורתופדיות, ששם לו מחטים נוספות והפעיל את קסמיו.

מרבית המטפלים שנסעו לא הכירו אלה את אלה – כמובן שאנשים הגיעו בשלשות או בזוגות. אבל נוצרו גם קשרים מרגשים בין אנשי הטיפול שעבדו בחברותא ולעיתים ממש בשיתוף פעולה.

הקסם העיקרי של היום הזה, בשבילי, היה עד כמה קל ונעים לחבר בין אנשים למטרה טובה. היו לנו כל מיני בלת"מים במהלך היום, וכל מיני קשיים ארגוניים. אבל בחוויה שלי שהיתי יום שלם בחברת אנשים שרק חייכו, עזרו, תמכו כדי לפתור בעיות לוגיסטיות, היו סבלניים ורגועים ובמצב רוח טוב.

כמה תודות:

לאפרת בנור מ"דרך אפרתה" שיצרה את קבוצת "מטפלים מתנדבים" בפייסבוק, ושהארגון שלה לנסיעה דומה נתן לי את הרעיון ואת האומץ.

ללורי נוימן ולגלי שגב שלקחו חלק רב בארגון הלוגיסטי של היום הזה.

לג'וינט ישראל – אשר תרמו את המימון להסעה לנתיבות.

למשה חרלופסקי מ"עסקים עושים עסקים" שסייע להגיע למטפלים רבים ולמעשה להכפיל את המספר יום לפני היציאה.

לכל מי ששיתף והפיץ את פוסט הקריאה המקורי.

וכמובן לצוות המטפלים: אוטה לימנט, אילנה פרצמן, איציק בריסקין, איציק לב, אלון גן, אפרת גרוסמן, אראלה שפי, גילי דומני, גלי שגב, דינה הניג, דפנה ידידיה, דפנה פרבר, הילה קרקש, טל בן יעקב, יעל יריב, יעל מגן, יעל סולומון, יעל שרעבי, יעלה הדר, יפה פחימה, כפיר ארויו, לורי נוימן, ליאור פסח, ליאת פסח, נועה טבילה, עדי רזאל, עמיר שפר, ענת אריאלי, צחי לדרמן, רחל אלעזר, רינתיה סעדיה, רפי דמר, תניא, תקוה מולאי.

* פנו אלי רבים ששאלו על פעילות עתידית דומה ועל התארגנויות נוספות: ניתן להצטרף לקבוצה "מטפלים מתנדבים" ובה להתעדכן. בנוסף, מי שמעוניינים להעביר פעילות קבוצתית כלשהי בנתיבות מוזמנים לשלוח לי הודעה אישית ואני אעביר את הפרטים לרכזת ההתנדבות של נתיבות, שמאוד שמחה להיות בקשר לגבי אפשרויות כאלה.