אייל, בן 30, פנה אלי עם תלונה על כאבים ברגליים, כאבים בגב התחתון, צוואר עם נטיה להיתפס – ביקר בתקופות של לחץ ועומס. הוא סיפר על תחושה שאינו יכול להרפות את אזור הגב העליון, השכמות והכתפיים. 

אורח החיים של אייל מאוד אינטנסיבי: הוא לומד לתואר שני ובמקביל עובד במשרה מלאה בעיר רחוקה מעיר-מגוריו.  הוא ואשתו אוהבים לבלות עד השעות הקטנות של הלילה.  בתקופת הטיפול עישן כקופסא ליום.  הוא היה אמביוולנטי לגבי הפסקת העישון: "אני יודע שזה רע לי, אבל אני אוהב את זה."  הוא אינו עוסק בשום סוג של פעילות גופנית: בעבר התאמן בספינינג וביוגה, אך לא נהנה מכך מספיק כדי שיתאמץ למצוא לכך זמן באורח חייו העמוס.

אייל הגיע לטיפולי שיאצו מדי שבוע על פני תקופה של כתשעה חודשים.  בסוף כל טיפול דיווח אייל על הקלה מסוימת גם בכאבי הגב והצוואר, ועל תחושה של שחרור, אך בתחילת תקופת הטיפול השפעה זו נמשכה רק כיממה לאחר הטיפול, ולא יותר.  עם הזמן השפיע "האפקט המצטבר" של התהליך, גברה היכולת של אייל להרפות וכאבי הגב והצוואר נעלמו. בנוסף התלונן אייל על כאבים ברגליים, בעיקר כשקם בבוקר. הוא הרגיש חולשה, כאילו ש"רגליו אינן נושאות אותו". תחושות אלו חלפו לאחר מספר טיפולים בודדים.

שינוי משמעותי שחל באייל בתקופת הטיפול היה התפתחות היכולת שלו להיות בטיפול, להניח ולהרפות.  במובן הפיסי הדבר התבטא באפשרות להרפות את ידיו ורגליו ולהניח לי להניע אותם מבלי לנסות "לעזור" ולהניע בעצמו.  נשימתו במהלך הטיפול הפכה עמוקה יותר, הוא היה נינוח יותר בשכבו על המזרון ולעיתים קרובות נרדם בזמן הטיפול.

לאחר תקופה, החל אייל לפנות לעצמו את הזמן לטיפול, לא רק במובן הטכני (שעה בשבוע) אלא גם ממקום עמוק יותר: הוא חדל לקבוע לעצמו דברים לזמן שמייד אחרי הטיפול.  הוא אמר: "הבנתי שזה לא לעניין שאני צריך עוד לעשות משהו אחרי הטיפול."  אם בתחילת התהליך נהג "לזנק" מהמזרון כדי לעשן סיגריה, ככל שהטיפולים נמשכו הרצון הזה פחת ואייל דחה את העישון עד שחזר לביתו.

בתקופת הטיפול נקט אייל יוזמות נוספות לשינויים בחייו.  כעבור כחודש מתחילת הסדרה החל בדיאטה, ועד סוף תקופת הטיפול הוריד כ-10 ק"ג ממשקלו.  לדבריו היה לו קל יותר להתמיד בדיאטה ולרכוש הרגלי תזונה חדשים.  בנוסף, הפחית אייל בצורה משמעותית את כמות הסיגריות שעישן. הוא הגיע להסדר עם מקום העבודה שלו על הפחתת שעות עבודה, שאיפשרו לו להקדיש זמן רב יותר לחייו הפרטיים וללימודיו. אייל אדם אינטנסיבי, שאינו רגיל לשעות-פנאי, ודבר זה לא השתנה בתקופת היכרותי עמו.  אך מודעותו לאורח-חייו גדלה, והוא ניסה יותר ויותר למצוא זמן לעצמו וזמן בו לא יהיה מחויב לעשייה כלשהיא.

במהלך הטיפול התפתחה יכולתו של אייל להיות מודע יותר לצרכיו האישיים – הגופניים והנפשיים.  התפתחה אצלו יכולת טובה לחוש את גופו ו"לקרוא" את הסימנים שהוא נותן לו.  נפגשתי עם אייל שוב כשנתיים לאחר סדרת הטיפולים הארוכה, והוא סיפר לי כי הכאבים מהם סבל לא חזרו; הוא הפחית עוד בכמות הסיגריות שהוא מעשן, מתאמן באופן קבוע ושומר על המשקל אליו הגיע.

* הסיפור מובא באישורו של המטופל. על מנת לשמור על פרטיותו, חלק מהפרטים שונו והשם כמובן בדוי.